 |
| "!אני לא יכול ללמד אף אדם דבר. אני רק יכול לגרום להם לחשוב" |
אחד הדברים הקשים ביותר שאדם יכול להבין על עצמו זה שהוא חולה נפש. ברגע שאנשים מסביב שומעים עליך ממקור מהימן עבורם שאתה חולה נפש, מן הסתם, היחס שלהם כלפיך משתנה באופן שמקשה על תקשורת. מי יותר מהימן להעיד על נפשו של אדם מן האדם עצמו? כך שאם אומר על עצמי שאני חולה בנפשי, אנשים עלולים לראות בי נעלם בעל משתנה לא ידוע. זה הופך אותי בעיניהם ללא צפוי. אם בצבא יאמינו לי שאני אומר זאת בכנות וזה נכון, ישחררו אותי. הרי "ידוע לכל" כי חולי נפש מתנהגים באופן חריג ולעתים לא מקובל ואף אלים. איך אפשר להפקיד בידו של חולה נפש נשק מסוכן? תפקיד בעל אחריות? ברגע שאנשים מן השורה חושבים שאתה חולה נפש, הם יותר זהירים במה שהם אומרים לך מחשש שתפרש באופן "משוגע" את דבריהם. כשהם לא מבינים משהו שהם שומעים אותך אומר. לעתים הם זוקפים זאת למחלה שלך ופחות משתדלים להבין למה אתה מדבר כפי שהינך. הרי "חולה נפש" הוא ביטוי גנאי, כמו משוגע, מטורף, סוטה, חולה מין ,פסיכי, פסיכופט, אידיוט, מטומטם וטיפש. לעומת זאת, הכנוי "נורמטיבי" משמעותו אחד שאין בו חריגות מחשבה או התנהגות לא מקובלת. אדם נרמלי מתאר אדם מן השורה שאין לחשוש ממנו. "לא נורמלי" לעומת זאת, זה שוב ביטוי גנאי.
בכלל, כשאנשים אומרים ועושים דברים לא מובנים, אלו הלא מבינים אותם, נוהגים לומר עליהם, שהם משוגעים וחולי נפש. יש לכך דוגמאות למכביר. היטלר, למשל. יש ספריה שלמה של ספרים מאת אנשי מקצוע, העוסקים בשאלת סוג מחלתו הנפשית של רוצח ההמונים, הצורר הנאצי.
בני אדם רוצים להאמין כי "שפוי" משמעותה נוהג כצפוי ולא מהווה איום.
אחת מהתכונות האמורות לאפיין שפיות היא חשיבה "הגיונות" ועקבית המאפשרת שיקול דעת וקבלת החלטות המקדמות מימוש עצמי יצירתי עם הסביבה. זאת אומרת אדם נורמטיבי אמור לייצר משהו בעל ארך לסביבתו ולקבל על כך תמורה הולמת המאפשרת פרנסה. כשלאדם אין שום מגבלה פיזית הניראת לעין אך אינו מסיגל לפרנס את עצמו ואינו עוסק ברכישת מקצוע או הקמת עסק, כשכולו עסוק בפנימיות של עצמו והוא חווה חוויות רגשיות ונפשיות ושכליות "לא הגיוניות" מנקודת המבט של קרוביו, סביבתו האנושית ואנשי מקצוע, יש להניח כי יכנו אותו בתוית של שם מחלה. כנוי השייך לסוגים הרבים של מחלות נפש. ידביקו עליו תוית של שם מחלה מכול סוגי החולי הרבים שמפרנסים פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עובדים סוציאלים, אנשי חינוך ושאר אנשי המקצוע העוסקים בניסיון לשקם חולים שכאילו. מן הקל אל הכבד, יש הרבה חולי נפש היום הזקוקים לשיחות נפש משקמות, טיפול תרופתי, אשפוז ארעי ואף אשפוז כפוי לאורך זמן רב, לפעמים כל החיים.
היום מקובל לחשוב כי כל התנהגויות האדם נובעות מחילוף החומרים הכימים במוח וכשיש חוסר איזון בתהליכים ביו-כימים במוח, ישנן הפרעות נפשיות כביטוי לכך. דיכאון, דו-קוטביות, סכיזופרניה על סוגיו השונים ומשונים, כל סוגי הפסיכוזה ויש רבים, התמכרויות על כל סוגיהם, אוטיזם על כל תווך ביטויו ופיגור שכלי, הכל נובע מחריגות במבנה ובחילוף החומרים של המוח. עובדה היא כי צריכת חומרים כגון אלקוהול, סמים וטבק משנים את האיזון הכימי במוח באופן שבא לידי ביטוי בתווך התנהגויות רחב. מהתמכרויות הרסניות המובילות לעתים קרובות לפשיעה והרס עצמי ועד הגברת היצירתיות, ריפוי נפשי מטראומה וחוויות רוחניות מרהיבות ומרחיבות תודעה. אין ספק כי התודעה מושפעת מכימיקלים במוח גם לטובה וגם להרעה של המצב הנפשי. יחד עם זאת, אם כל הידע המצטבר על יחסי הגומלין בין כימיקלים במוח ומצבי תודעה, אין עדיין שום הסבר מדעי מתקבל על הדעת, לעצם סיבת היווצרות התודעה האנושית על כלל סגולותיה המופלאים.
אף אחד לא יודע להסביר איך או למה כימיקלים וחשמל ויחסי הגומלין ביניהם, יוצרים צבעים צלילים וריחות, טעמים, תחושות, רגשות ומחשבות. יש אשר יסבירו כי יש אלהים בורא עולם מטעמיו, והעולם עלום סוד ביסודו, סוד אשר לעולם יהיה מעבר לבינתו של האדם. ויש אומרים כי אין אלהים ולבסוף המדע יחסוף הכל. בין אילו שלא מאמינים בקיומו של אל בורא עולם, יש רבים ומכובדים שחושבים כי עצם האמונה באלהים נובעת מניסון לפטור בעיה נפשית של חרדה קיומית בעולם חסר תכלית. אילו רואים באמונה עצמה ביטוי של חוסר יכולת להתמודד עם המציאות שהם רק יכולים להאמין בה. הם מאמינים כי ליקום אין תכלית ומקומו של האדם ביקום הוא תוצאה של מקריות. מכייון שמקריות סתמית ואקראיות אלימה מאיימות על השקט הנפשי, האדם ממציא מיתוסים על כוחות אל שמנהלים את העולם וכך נותנים משמעות וסיבתיות לכל, וכך האדם מרגיע את עצמו.
האמונה הזאת של מדענים רבים פוסלת את התנ"ך כיצירה אלוהית, כמובן. יתרה מזו, התנ"ך מלא באנשים חולי נפש, "משוגעים" לפי הקריטיריונים של היום. אנשים ששמעו קולות מבפנים ומבחוץ, ראו חזיונות והזיות, אנשים שלעתים התימרו לדעת את העתיד או מה קורה בליבם של אחרים, אנשים שלעתים היו חסרי בית ונזקקו לסעד ותמיכת נדיבים, אנשים שהלכו ערומים ויחפים ו"התנבאו" על אסונות קרובים ורחוקים ואחרית הימים.
מעניין איך יכולים סיפורים על משוגעים וחולי נפש שכאילו להתקבץ יחד ליצירת המופת של כל הזמנים? בכל ההיסטוריה של המין האנושי, הדברים והמעשים של חולי הנפש שבסיפורי התנ"ך, הם בעלי כוח השפעה על התודעה האנושית מעבר לכל יצירה תרבותית או אמנות אחרת. השפעת התנ"ך היא אשר מחוללת את ההיסטוריה והתרבות של העולם המערבי והמזרח התיכון, מזה אלפיים שנה וזאת באופן שרק הולך וגובר. ללא תנ"ך אין נוצרות ולא איסלם. כיהודים דוברי עברית בארץ ישראל, איפה היינו ללא התנ"ך? ניראה שאנשים שנתפסו כחולי נפש ומשוגעים גם בזמנם, תרמו לנו לחיים היום משמעות ותכלית שהמדע לא מסוגל מטבעו לספק.
זה לא יהיה הגון או נכון להתעלם מחכמי הגוים באשר למחוללי התרבויות המערביות. אין ספק כי לפילוסופיה מקום מכובד, גם אם משני לתנ"ך, ביצירת התרבות של עולמינו היום. מי שנחשב אצל רבים לאבי הפילוסופיה המערבית הינו סוקרטס. הוא היה מורו של אפלטון שהיה מורו של אריסטו שהיה מורו של אלקסנדר הגדול, המפיץ הגדול של הפילוסופיה והתרבות היוונית. סוקרטס היה איש תמהוני שחי בעוני על גבול חסר בית. הוא לא החליף בגדים ולא התרחץ הרבה. במלחמות יוון הוא היה גיבור חיל אך נמנע מלנצל זאת לקידום עצמי. בדומה לנביאי ישראל, כל מה שהוא רצה לעשות זה לשוחח על מה אלהים רוצה מבני אדם. הוא לא לקח כסף מתלמידיו וכמעט ולא דאג לעצמו משום בחינה של העולם החומרי. לסוקרטס היה "מלאך" אשר הדריך אותו בקול פנימי איך להתנהג ובעיקר מה לא לעשות. קול שרק סוקרטס שמע. סוקרטס בעצמו הגדיר את מצב תודעתו כ"שיגעון אלהי", סוג של טירוף הדעת שהינו מתנת אלהים ושנותן השראה לשירה, אהבה, ופילוסופיה. אין ספק שהיום היו אומרים עליו משוגע וחולה נפש. אמר סוקרטס ""כל מי שאי פעם בנה גן עדן חדש, שאב את הכוחות לכך מהגהנום האישי שלו."
כך שהעולם המערבי וערבי (גם מוחמד נחשב בזמנו למשוגע ששומע קולות) רווי למכביר במשמעות, אמנות, תכלית וחכמה, בזכות אנשים משוגעים וחולי נפש אשר תרומתם לא יסולא בפז. אל תתבייש להיות חולה נפש, אלא תנסה להפיק מכך משמעות ותכלית, אהבה, שירה, אמנות ופילוסופיה. זוהי נחלתם של רבים וטובים!
.jpg?itok=NUSU6Ovi)
