יש אלהים בישראל ונצר משרשיו יפרה המלך המשיח

גור אריה יהודה מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו

הנני הנני ישן בהיכל יהוה וחולם חלום על מחילה, הינקה יהוה את היונק, העם הנולד זה פתאום? לא ינקה. מדי עברו יקח אתכם כי בבקר בבקר יעבר ביום ובלילה והיה רק זועה הבין שמועה .   העולל הולך בשרירות ליבו קרי. אומר אני "מלכי! הרי עולל הוא, נקה!" "לא אנקה! בן זנונים של עלילות דמים הוא ושמי מנואץ כל היום", ואני ממרר בבכי "הלוא עמך זה, אשר אספת לציון מכל ארצות תבל, עצמות יבשות מתוך קורבן השואה, אש אוכלה עולה כליל ליהוה עלה, יש אות ומופת לפני כל הגוים כי יש אלהים בישראל! רחם יהוה, רחם! תן להם לב מבין והלוא אז ישובו בנים אל חיק צור מחצבתם!" ",לא, אמחק את זכרם מעל פני האדמה  הרי אני אלהי אמן ואמונה אין בהם.  ואת הכתוב הנקוב  בנקרת הצור,  לך אתן לעולם! אותך אעשה לגוי גדול אשר ידע את שמי וישמע לקולי ולא ידעו עוד חרפה כי נכנעו בליבם בפני הכל יכול, מחוללם."

את זה אומר לי אלהים בחלום, חלום ושוב חלום, כבר הרבה מאד זמן. והלום והחבוט  בנפשי מן הזועה , נותרה בי התקווה, כי יחוס אלי על עמו ישראל כי בשגגה הוא ומוריו מוליכים אותו חלל ומחולל כשלל מלחמה. כיונה בן אמתי אצתי אל החידלון, קפצתי לתהום אך במקום ליפול לנשיה נישאתי אל על ברוח הסופה והנה ארום עד פסגת הר ציון, ערום אני, אלהי ערום, חסר כל מלבד אותך, אוצר מרום! 

והנה נפרש יחדיו את פשר החלום, רפש או שפר, בחר לך חרבן או רחב מחייה לכולם! כבר אז מהר חורב בשר משה בשורה כי חרב עולה בגורל כל שופך דמים בזדון ובחינם.

 חבר אני או מבשר חרב פיפיות, אל ישוב אל חיקו עד כלות שפוך דם כל זכר העם?

נביא ליהוה אני או חולם חלום שוטים? הנביא אשר שלחו יהוה או משוגע אשר אמר לו יהוה, אכן היית משגע  מכל הרע אשר רואות עיניך? הרי הנבואה והניב ופשר המשל הם לא נחלת הכלל.  חולה נפש, כן, חולה אהבה, וארשתיך לרשת כל אדמתי, וישראל ארצו, הרי היא עיר בלי חומות, תל אביב, בטח ביהוה יהוה יחלץ בקול יהוה, להאמין ביהוה כל עבדיו. 

עד ירח מלא

עלו אלי עובדי יהוה, עלו ההר עלו עד הלום כי מבול ישטוף גיהינום, ירושלים מלאה חמס וזדון, עלו הר ציון, תורת יהוה בהיכלי ובכל מקום שוכן כבודי לכל אשר מקדש את שמי בסתר ליבו ולפני המון, וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים, כי לא בחלב פרים שמנים חפצתי ודם כשבים נשפך כמים ומורי מירורים הם ורבני מריבות, כל מנהיגי עמי אובדי עצות אך לחכמים מבקשים להיחשב ולא יודעים חשבון, כי אש יצא מחשבון, אש אוכלה, ומשיחי-ישרפום באש הבושה, כלימת עולמים יהיה זכרם, כל השותים על הדם לרוויתם,  והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשררות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה. וילכו איתי קרי ואך אני מקרה סתם אהיה להם כאשר לא ימצאוני הבוגדים, אוהבי הבצע והשוחד ויגנבו מאביונים למען עשות ביתם,  וביתו של המשיח יעמוד איתן עד עולם, כי לא חמס עשה ולא מרמה בפיו,לכן עוד אחלק לו ברבים 2929 ואת עצומים יחלק שלל תחת אשר הערה למוות נפשו ואת פושים נמנה, והוא חטא רבים נשא ועוד לפשעים יפגיע, הנה בצדקתו בקרוב חנכת הבית לדוד, ביתו של המשיח ולא עוד סוכה נופלת.

 עניי עמי זועקים וטעם מרירותם כחומץ על שולחן הסדר, לב אבן וערלת לב לרועים הרעים אשר לא יודעים קרוא הספר החתום הגוזר את גורלם. לנכים לא נותנים מנוח שבורים וניצולי השואה חיים בחרפת רעב כי מנהיגיהם גנבו את לחמם, מעשן הסיגרים והשותה יין היוהרה, השוטה בן ימין לא נתניהו, איש  הלצון אשר יושב לו בירושלים, עיר לא חוברה לה יחדיו כי חבורותיה עוד זבי דם, כי ימינך, כן ימינך, נאדר והדור באמת ובמשפט והוא הלוא איש מזימות רוקם תוכניות סתר של שקר וכזב. הוא, כן הוא עוד ידע חרפת רעב וצימאון למעון שלום. חסר בית יהיה, הוא וכל משפחתו עד תום.

הלוך ילך ובכה נשא משך הזרע בא יבוא ברנה נשא אלמתיו